לאמנות ויצירה היה תמיד שמור מקום בלבי וחשק בקצות הידיים, ואת הרצון החזק הזה נשאתי איתי לכל מקום ובכל פרק בחיים – כחלום או שאיפה שמשום מה אף פעם לא נמצא הזמן המתאים לפנות לה מקום בראש סולם העדיפויות, אלא כתחביב בין לבין המחויבויות של עבודה והקמת משפחה.

בגיל 52 ולאחר לבטים ממושכים, החלטתי להפוך את היצירה לעיסוק המרכזי בחיי.

אחת התגובות שחזרה על עצמה כשסיפרתי שאני עוזבת עבודה ארוכת שנים בתפקיד מנהלת משרד וכח אדם היתה : "טוב, אם את יכולה להרשות לעצמך..."

התשובה הראשונה שעניתי מבלי לחשוב פעמיים היתה: שאני ורק אני יכולה להרשות לעצמי, כי הרשות היא מקול הלב שלנו, מאיתנו בפנים ולא מאף אחד אחר.

אני ויתרתי על מקור הכנסה ועל חלקי בפרנסת המשפחה לטובת הגשמת חלום מתוך הכרה שהגיע הזמן שלי להשקיע בעצמי. ידעתי שנעמוד בפני ויתורים ושינויים כלכליים, אבל זה המחיר ואותו הסכמתי לשלם כמו גם בני משפחתי שהביעו תמיכה מלאה.

השנים שחלפו בהם הקמנו משפחה וגידלנו לבגרות את שני ילדינו איפשרו מעט מאוד זמן ומשאבים לעיסוק ביצירה והבנתי שהגיע הזמן להפוך את הסדר. לשים את עצמי במקום הראשון, להגשים את החלום ולוותר על החששות וההיסוס, הנילווים מטבע הדברים למהלך שכזה.

כשסימנתי לי את המטרה נעזרתי באימון אישי לקביעת היעדים ומימושם בפועל, ובעיקר כדי להסות את הקולות המפקפקים והמכשילים שמונעים מרובנו להעז להיות מה שהיינו רוצות באמת.

משפט שגרם לי להבין שההחלטה שלי היתה נכונה, למרות החששות וחוסר הוודאות שצופן העתיד, הפך להיות סמן הדרך עבורי : "איננו בוחרים את הזמן בו אנו חיים, אולם אנו בוחרים מה נעשה בזמן הזה".

נסחפתי לעיסוק בעיסת נייר - ליצירתיות המגוונת, לצבעוניות הבלתי מוגבלת והשימוש במיחזור חומרים שמתאים להשקפת עולמי, אשר שבה את ליבי והפך לעיסוק היצירתי המרכזי בחיי.

ולמי שעדיין מהססת רציתי לומר: תרשי לעצמך לחלום ותעזי להצליח !!!!